פסק-דין בתיק ב"ל 6298-08-11

פתיח ותשתית עובדתית

1.         עניינה של תביעה זו בהחלטת הנתבע לדחות את תביעת התובעת לגמלת שמירת הריון.

2.         להלן העובדות הדרושות לעניין:

א.        התובעת, ילידת 1971, עבדה בתקופה הרלוונטית לתביעה כעצמאית בתחום הטיפול ברפואה סינית.

ב.         ביום 1.12.09, בהיותה בחודש הראשון להריונה, הפסיקה התובעת לעבוד ולא שבה לעבודתה עד למועד הלידה ביום 23.7.10.

ג.         ביום 12.8.10 הגישה התובעת תביעה לגמלת שמירת הריון (להלן - התביעה). התביעה נתמכה באישור רפואי מאת ד"ר בינה כהן-סחר, מומחית ליילוד ולגניקולוגיה, לפיו " מתחילת ההיריון דימומים בשבועות הראשונים להריונה, בהמשך חולשה קיצונית. משבוע 20 נמדדו לחצי דם גבוהים. הייתה מאושפזת מספר פעמים עקב עליית לח"ד והחלה מעקב במרפאת היריון בסיכון. לאור כל זאת אבקש אישור לשמירת היריון מתחילתו ועד הלידה".

ד.         בהחלטתו מיום 9.11.10, דחה הנתבע את התביעה מהנימוק כי: " בהתאם למסמכים שבידנו, לא הפסקת לעבוד לצורך שמירת הריון כאמור בסעיף 58 לחוק". בכתב ההגנה חזר בו הנתבע מהנימוק הנ"ל וטען כי " התעודות הרפואיות שהמציאה התובעת אינן מעידות על צורך בתשלום גמלה לשמירת הריון, בהסתמך על סעיפים 58-59 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995" וכי " מצבה הרפואי של התובעת לא סיכן את התובעת ו/או את העובר ולא חייב את התובעת לשהות בשמירת הריון כה ממושכת".

3.         במהלך הדיון המוקדם הוסכם על מינויו של מומחה רפואי מטעם בית הדין לצורך מתן חוות דעת בשאלה הרפואית שבמחלוקת. המומחה שמונה, פרופ' ישראל גולדשטיין (להלן - המומחה), לאחר עיון בכל המסמכים הרפואיים לרבות שתי חוות דעת מטעם התובעת, קבע בחוות דעתו (להלן - חוות הדעת) כי " היעדרות התובעת מעבודתה בתקופת ההיריון לא התחייבה בשל מצבה הרפואי הנובע מההיריון ולא סיכן את התובעת או את עוברה". המומחה נימק את קביעתו בכך ש" ערכי לחצי הדם שנמדדו לא היו בקריטריונים של לחץ דם גבוה בהיריון", וציין כי היו מקרים בודדים בהם נמדדו ערכים גבוליים של לחץ דם אצל התובעת, אך במקרים אלה חזר לחץ הדם לתחום התקין במדידות חוזרות. באשר לדימומים בתחילת ההיריון ציין המומחה, כי אין רישום על כך שהתובעת נבדקה על ידי רופא עקב הדימומים וכי בבדיקה שנערכה בשבוע השישי להריונה לא נצפה דימום.

4.         הצדדים לא הפנו למומחה שאלות הבהרה כלשהן.

הכרעה

5.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת האמור בחוות הדעת, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מנוס מדחיית התביעה. הטעמים לכך יפורטו להלן.

6.         תנאי הזכאות לגמלה לשמירת היריון קבועים בסעיפים 58 - 59 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. התנאי הרלוונטי למקרה שלפנינו קבוע בסעיף 58(1), ולפיו:

            " 'שמירת היריון' - היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל ... מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב".            

7.         לפי הפסיקה, כאשר טוענת מבוטחת לזכאות לגמלה לשמירת היריון, עליה להוכיח כי מצבה הרפואי בתקופה הרלוונטית נבע מההיריון וכי אותו מצב רפואי סיכן אותה או את עוברה (עב"ל 36253-10-11 המוסד לביטוח לאומי - לימור קסטיאל, מיום 12.12.12; באשר לתכלית הגמלה לשמירת היריון ראו את עב"ל 180/98 המוסד לביטוח לאומי - ענת רווח, מיום 1.6.04; עב"ל 746/08 המוסד לביטוח לאומי - פזית סאיג אבוקסיס, מיום 15.12.09; עב"ל 75/10, 88/10 נוהא חכים - המוסד לביטוח לאומי, מיום 2.2.11). על מנת לעשות כן, על המבוטחת להמציא אישור רפואי בכתב למוסד לביטוח לאומי, אולם אישור כזה אינו מבטיח כי תביעתה תתקבל על ידי פקיד התביעות:

            " גם אם המבוטחת נעדרת מעבודתה עקב הסתמכותה על אישור שמירת ההריון שניתן לה, עליה להיות מודעת לכך, כי על פקיד התביעות לבדוק את הצידוק הרפואי להיותה בשמירת ההריון ושאפשר שתביעתה תדחה חרף הסתמכותה על האישור הרפואי שבידה" (עב"ל 1158/01 המוסד לביטוח לאומי - אילנה הק, מיום 14.1.04).

8.         במקרה שלפני, שוכנעתי כי לא התקיימו אצל התובעת התנאים הקבועים בחוק לצורך זכאות לגמלה לשמירת היריון. זאת, מן הנימוקים הבאים:

א.        המומחה קבע בחוות דעתו כי מצבה הרפואי של התובעת לא סיכן אותה או את עוברה בתקופת ההיריון, וזאת חרף האמור באישור הרפואי שקיבלה התובעת מד"ר כהן-סחר.

ב.         לאישור הרפואי מטעם הרופא המטפל יש, ככלל, מעמד כבד משקל ( עניין קסטיאל), אולם על בית הדין לתת משקל מכריע לחוות דעתו של המומחה האובייקטיבי שמונה על ידו - ולא לסטות ממנה אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי - יצחק פרבר, מיום 26.2.97; עניין קסטיאל).

ביחס למעמדו של המומחה מטעם בית הדין נקבע גם, כי " לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה" (עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.6.05). דברים אלה נכונים גם כאשר קיימת עמדה רפואית שונה מזו של המומחה, כגון זו של הרופא המטפל: " אפשר שבשאלה מסוימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין" (שם).